המחקר מתאר סדרת מקרים של 3 חולים עם סרטן מטסטטי (סרטן ערמונית, סרטן כליה ולימפומה לא הודג'קינית) שטופלו באופן חמלני בטיפול המבוסס על תמיסת כלור דו חמצני  (CDS), לאחר שסירבו לטיפולים קונבנציונליים כמו כימותרפיה וקרינה.
השיטות הכללו נטילה פומית של CDS, שקיות עם CDS והזרקות תוך-ורידיות של CDS, ללא תופעות לוואי משמעותיות. כל 3 החולים הראו תגובה ממושכת ומשמעותית עם צמצום ניכר בנטל הגידולי לאחר הטיפול ב-CDS.
במקרה 1 – חולה בן 64 עם סרטן ערמונית מטסטטי, הטיפול ב-CDS בשילוב עם תזונה קטוגנית, צום והזרקות תוך-ורידיות הוביל לנורמליזציה של רמות הסמן וצמצום גידולים עצמיים.
במקרה 2 – חולה בן 65 עם סרטן כליה מטסטטי, הטיפול הפומי והשקיות עם CDS לאחר הפסקת הכימותרפיה הובילו לצמצום ניכר בגודל הגידולים בריאות.
במקרה 3 – אישה בת 73 עם לימפומה לא הודג'קינית מטסטטית, הטיפול ב-CDS בשילוב ויטמינים/מינרלים הוביל לצמצום משמעותי בפעילות הגידולית.
המחברים מסיקים כי טיפול ב-CDS עשוי להציע אפשרות טיפולית חדשה לחולים עם סרטן מתקדם שאינו ניתן לריפוי, תוך שיפור בתסמינים ותפקוד. הם ממליצים לבצע ניסויים קליניים מבוקרים נוספים על מנת לאמת את התוצאות המבטיחות הללו.

למחקר 

מבוא: כלור דו חמצני  הוא גז ירוק-צהבהב שנמצא בשימוש לחיטוי מים שתייה במדינות רבות.
הוא חומר חיטוי יעיל וחזק נגד חיידקים, נגיפים ופטריות, אך במינונים נמוכים הוא נחשב בטוח לגוף.
יש השערה שמינונים מסוימים יכולים לפגוע בתאי סרטן בשל חוסר יכולת לתקן נזקי DNA.

ניסויים: בדיקת שרידות תאים – נבדקו קווי תאים HEK293 (כליה אנוש) ו-MEF (עכבר). הטיפול בכלור דו חמצני הוביל לתמותה מוגברת בתאי HEK293 במינונים נמוכים מ-5 מילימולר. תאי MEF הרגילים היועמידים יותר לריכוזים אלו.
תאי MEF ללא גן DNA פולימראז בטא היו רגישים יותר לכלור דו חמצני מתאי הבר.
בדיקת נזקי DNA בשיטת "קומט" – נמצא כי בתאי HEK293 חשופים לכלור דו חמצניחלה עלייה ברמת הנזק לDNA וחתכים חד-גדילים.

מסקנות:
כלור דו חמצני  גורם לתוצאות ציטוטוקסיות (רעילות לתא) בתאים ממקור אנושי במינונים נמוכים.
תאים חסרי יכולת תיקון DNA נמצאו רגישים יותר לכלור דו חמצני.
הממצאים מצביעים על הפוטנציאל של כלור דו חמצני כטיפול כימותרפי נגד סרטנים עם ליקויים בתיקון DNA.

המאמר מציג את כלור דו חמצני כחומר מעניין וראוי לחקירה נוספת כטיפול אפשרי בסרטן, במיוחד בתאים עם מוטציות בגנים לתיקון DNA שהופכים אותם לרגישים יותר לחומר.
למחקר כלור דו חמצניכלור דו חמצני

מאמר זה עוסק בשימוש כלור דו חמצני (ClO₂) כתוספת אפשרית לטיפול מטבולי בסרטן. לורן שוורץ מ-Assistance Publique des Hôpitaux de Paris מתאר שני מקרים מסקרנים שבהם נעשה שימוש בדו-חמצני כלור בשילוב עם חומצה ליפואית והידרוקסיציטרט, ותוצאותיהם היו מעודדות: תוצאות בדיקות הדם והבדיקות הרדיולוגיות של החולה הראשון, שסירב לכימותרפיה לסרטן הלבלב המטסטטי, התייצבו והמחלה נשארה יציבה לאחר 18 חודשים. החולה השני, עם סרטן הערמונית המטסטטי שלא הגיב להורמונים, חווה ירידה משמעותית ברמת ה-PSA ושיפור במצבו הרפואי.

המאמר נכנס לעומק התופעה הידועה כ"אפקט ורבורג", שזוהתה על ידי אוטו ורבורג בשנות ה-20 של המאה ה-20, המתארת תהליך בו תאי סרטן מגדילים את צריכת הגלוקוז ומפרישים חומצה לקטית אף בנוכחות חמצן. זוהי תופעה שמאפיינת את החייאת התהליך התרמי של התאים הסרטניים וגורמת לירידה ביעילות המיטוכונדריונים. שוורץ מציין שבעקבות ירידה זו ביעילות, התאים הסרטניים מתמודדים עם פחות אנרגיה זמינה ומגבירים את צריכת הגלוקוז כדי לפצות על האנרגיה האבודה.

השימוש בכלור דו חמצני, לפי ההשערה של שוורץ, עשוי לתרום להורדת pH התא הסרטני, מה שיכול להשפיע על יכולת התא להמשיך ולהתקיים ולהתרבות. ייתכן שההשפעה הזו של דו-חמצני כלור עשויה לשפר את יעילות הטיפולים המטבוליים בתאי סרטן, אך נדרשת מחקר נוסף כדי להוכיח את ההשערה הזו.
למאמר 

מחקר זה עוסק בבדיקת הפוטנציאל האנטי-סרטני של תמיסת כלור דו-חמצני מיוצבת לטווח ארוך (LTSCD) על תאי סרטן ריאות בתאים קטנים (SCLC). כלור דו-חמצני הוא חומר חיטוי יעיל המשמש בשטיפת פה ובחומרי חיטוי משטחים ומתאפיין בפעולה אנטי-מיקרוביאלית, אנטי-ויראלית ואנטי-פטרייתית חזקה.

במחקר הנדון, נעשה ניתוח ציטוטוקסיות באמצעות ניתוח WST-1 וניתוחי אפופטוזה באמצעות Annexin V וצביעת AO. התוצאות מראות ש-LTSCD עיכבה באופן משמעותי את התפשטות תאי SCLC בזמן שהייתה פחות רעילה לתאי הבקרה של האנדותל הוורידי הטבורי האנושי (HUVEC).

מסקנת המחקר היא ש-LTSCD יכולה להיות אופציה טיפולית פוטנציאלית לטיפול ב-SCLC, אך דורשת מחקר נוסף כדי לאמת את ההשפעות הטיפוליות שלה ואת מנגנון הפעולה שלה בתאי סרטן ובמודלים in vivo.

למחקר